נר איש וביתו

בעקבות הבחירות שהתקיימו אך לא מזמן, החלטתי לגעת הפעם באחד הנושאים החשובים ביותר בעיני, אם לא החשוב ביותר.

לאחרונה מגיעים אליי לקליניקה המון מקרים של התפרצויות זעם. לא, לא של הורים. של ילדים.

מגיל שנתיים ועד בכלל. שכוללים תגובות אימפולסיביות, חוסר סובלנות לסביבתם, זלזול ומילים פוגעות שנאמרות בווליום גבוה, ולעיתים גם פגיעה מכוונת ברכוש. הטריגר להתפרצויות האלה יכול להיות כמעט כל דבר.

כרבולת בשיער שמסרבת להתיישר, דרישה הורית לעשות שיעורים או להכנס למקלחת, קטיעת צפייה בתכנית טלוויזיה או משחק מחשב או סתם סירוב של אח או של ההורים לבקשה של הילד.

ההורים מגיעים מפה לאוזן, לעיתים כמוצא ראשון ולפעמים על סף ייאוש, אחרי שניסו המון טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים ואחרים. ועדיין, גם אם הייתה הפוגה, התופעה חוזרת ומענה אמיתי אָיִּן.

בע"ה בהמשך נדבר גם על 'מה עושים?!?!' אבל ראשית, בין כל בעיה לפתרון צריכה להיות הבנה.

שאלתם את עצמכם פעם, איך בכלל הגענו עד הלום?

איך הגענו למציאות של ילדים שאי אפשר לבקש מהם כלום? למצב שבו ילדים מצפצפים על ההורים, מתחצפים ומרימים קול בלי בושה, לעיתים גם מרביצים, ובעיקר- מביאים את ההורים ללכת על ביצים בביתם שלהם, בתחושת חוסר אונים נוראה?

אחד משני הגורמים העיקריים הוא לא אחר מאשר הדמוקרטיה.

הדמוקרטיה (שלטון העם) כפי שאנו מכירים כיום, נכנסה לחיינו לפני לא יותר מכמה עשורים.

כשהאמירה היא שחברה דמוקרטית היא חברה שאמורה לספק לאזרחיה רווחה וזכויות.

והעקרונות המרכזיים שלה הם סובלנות ופלורליזם, חופש הביטוי והדת, אך בעיקר- שוויון.

כולם שווים בפני החוק. לכולם יש קול שווה בבחירות.

התפיסה הזו הכניסה בלבול גם לתוך הבתים. אם ההורים והילדים שווים, מי אני שאחליט על הילדים שלי?!

 

לא מעט פרסומות תפסו טרמפ על הבלבול הזה, והגדילה לעשות פרסומת לשדרוג מכשירים ניידים, שהציעה לנערה לשדרג את ההורים. להורים בפרסומת לא נותר אלא להתחנן ולהעלות את רף הפינוקים והזכויות כדי להשאר… אבל גם זה לא עזר. הם הוחלפו בזוג מצהלה..

פה יש לנו הזדמנות לעצור ולהתבונן. מה קורה אצלנו? האם גם אנחנו התבלבלנו והכנסנו את הדמוקרטיה הביתה? האם גם אנחנו קנינו את השיוויון ועסוקים בזכויות הילדים? או שאנו מכירים בכך שאנו הורים לילדינו, יש לנו תפקיד אלוקי לחנך. ואנו עסוקים בזָכּוּת ילדינו..

(וביננו, גם בממשל דמוקרטי, השיוויון הוא מזה בקטנה, והחוקים הם מעל חופש הביטוי והדת. שהרי גם אם אני והבוסית שלי 'שוות בפני החוק', אם לא אעמוד בחובותיי, היא תפטר אותי. אם אסמס בזמן נהיגה- אקנס, ואם אזלזל בכבוד השוטר או אתפרץ בפני השופט…)

חנוכה מתקרב אלינו בצעדי ענק (איזה כיףףף!!!) אוטוטו כולנו נדליק חנוכיות בתוככי ביתנו, אמנם עם הפנים החוצה אבל עדיין, עם כל החשיבות לפרסום הנס,  לא נדליק חנוכיית ענק משותפת ברחוב.

העניין בחנוכה הוא 'נר איש וביתו' חיזוק התא המשפחתי. חיזוק האור בתוככי הבית באופן שיאיר וישפיע גם החוצה.

צריך לזכור שאת זה רצתה יוון לקעקע. את יסודות הבית היהודי. מתוך הבנת חשיבותו כבסיס להצלחת העם. 'מה טובו אהליך יעקב'. הדרך שלהם היתה לעקור את דלתות הבתים. להפוך את המשפחה היהודית למשהו פרוץ שלא יחזיק מעמד מול רוחות המודרנה.

הדמוקרטיה, גם היא פרי יצירת העם היווני, היא רק דרך נוספת לעקור את דלתות בתינו. התורה אינה דמוקרטית. אין שוויון זכויות, אין חופש ביטוי או דת, אין פלורליזם… יש תורה ומצוות שהחל מגיל חינוך/ מצוות כולם צריכים לקיים. יש מצוות מיוחדות לנשים ומצוות מיוחדות לגברים. יש תיקון ועבודת מידות. יש מחשבות והרהורים ומעשים שצריך לעקור כי אין להם מקום. ויש נסיונות. ואם יש לך קושי, דע, שיש לך גם הכוחות להתמודד. ומצופה ממך להתמודד. ולבחור בכל יום מחדש בחיים. בברכה. בטוב.

ובעם ישראל יש היררכיה. גבוה מעל גבוה. כהן לוי ישראל. ויש גם מצוות כיבוד הורים, הממוקמת בעשרת הדיברות, שהיא בערך המצווה הכי לא דמוקרטית שיש. בשונה מהאמירה הרווחת "יחס גורר יחס", בהקשר של ההורים קובעת לנו ההלכה: 'אפילו היה אביו רשע ובעל עברות- מכבדו ומתיירא ממנו!'

תם ולא נשלם.. ובנתיים, נזכור ולא נתבלבל. בית יהודי אינו שואף לשוויון ומיצוי זכויות. כי אם למימוש הייעוד והתפקיד, לנתינה, לשיפור, להפצת אור וטוב. ילדינו זקוקים לנו חזקים, יודעים, מאמינים בעצמנו ובתפקידנו, מאמינים בהם ובכוחותיהם.  

 

 

רויטל רגב I יועצת אישית וזוגית, מנחת הורים, מרצה ומנהלת מדרשת 'אורות תחיה' מודיעין.

לתגובות ו/או לקביעת פגישת ייעוץ  revital.regev7@gmail.com 054-4277618

השארת תגובה