... ...

לקראת שבת מבית המדרשה

פרשת תרומה

הבריח התיכון

מאפייניו של הבריח

"וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד. וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית. וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה. וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים, מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה".
יש במשכן בריח שנקרא "בריח תיכון". הבריח התיכון, המהווה מקשה אחת, עובר בתוך הקרשים מהקצה אל הקצה ומחבר אותם יחד. אומר 'תרגום יונתן בן עוזיאל': "וְנַגְרָא מְצִיעָאָה בְּגוֹ לוּחַיָיא מְשַׁלְבִישׁ מִן סְיָיפֵי לִסְיָיפֵי מִן אִילָנָא דִנְצִיב אַבְרָהָם בִּבְאֵרָה דְשָׁבַע וְכַד עֲבָרוּ יִשְׂרָאֵל יַת יַמָּא קְטָעוּ מַלְאָכַיָא יַת אִילָנָא וְטַלְקוּהוּ לְיַמָא וַהֲוַת טָפֵי עַל אַנְפֵּי מַיָא וַהֲוָה מַלְאָכַיָא מַכְרִיז וַאֲמַר דֵּין הוּא אִילָנָא דִנְצִיב אַבְרָהָם בְּבֵירָא דְשָׁבַע וְצַלִּי תַמָּן בְּשׁוּם מֵימְרָא דַיְיָ וְנַסְבוֹהִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲבָדוּ מִנֵיהּ נַגְרָא מְצִיעָאָה אוּרְכֵּיהּ שׁוּבְעִין אַמִּין וּפְרִישָׁן מִתְעַבְדָן בֵּיהּ דְּכַד הֲווֹ מוֹקְמִין יַת מַשְׁכְּנָא הֲוָה מִתְגַּלְגֵּל הֵי כְּעַכְנָא חֲזוֹר חֲזוֹר מִלְגֵיו לְלוּחֵי מַשְׁכְּנָא וְכַד הֲוָה מִתְפָּרֵק הֲוָה פַּשִׁיט הֵי כְּחוּטְרָא".
(ביאור: הבריח התיכון מבריח מן הקצה ועד הקצה. והוא מן האילן שהציב (=נטע) אברהם אבינו בבאר שבע, וכשעברו בני ישראל את הים, קצצו מלאכי השרת את האילן וזרקו אותו לים, והיה צף על המים, והיו המלאכים מכריזים: זהו האילן שהציב אברהם בבאר שבע, והתפלל שם לפני ה', וקרא בשם ה'. ולקחו אותו בני ישראל ועשו ממנו בריח תיכון באורך שבעים אמה. וכשהיו מכניסים אתו לקרשי המשכן היה מתגלגל ומסתובב מן הקצה ועד הקצה כנחש. וכשהיו מוציאים אותו היה נמתח כמקל).
העץ שהרכיב את ה"בריח התיכון" במשכן, היה האשל שנטע אברהם אבינו. כשהיה צריך, היה ה"בריח התיכון" מתקפל לפי הצורה הגיאומטרית הנדרשת בשביל לחבר את כל הקרשים לעבודת המשכן, וכשהיה צריך לנסוע היה ה"בריח התיכון" משתחרר, מתיישר וזוקף את קומתו. (כמה סבלנות הייתה לעץ הזה לחכות מהזמן שאברהם אבינו נטע אותו עד שהגיע לתפקידו במשכן כ"בריח תיכון"…)
מה זה "בריח תיכון"? המילה 'בריח' מורכבת משני חלקים. החלק הראשון אלה האותיות: ב.ר.ח. והחלק השני מורכב מהאות י' שנמצאת באמצע המילה. בין מה למה יש אמצע? בין כל אלה שרוצים לברוח, בין כל אלה שרוצים להתפזר, בין כל אלה שנוח להם להיות מפורדים ומפוזרים. מה יכול לחבר אותם? מה הסיכוי לחבר אותם? רק האות י', האות הראשונה משם הוי"ה. ואת הי' הקטנה ממשיכה ו' גדולה שהיא ה"בריח התיכון". בריח זה לוקח את כל מה שנראה שונה, רחוק וסותר ומחבר את הכול.
מה עושה ה"בריח התיכון"? הוא אומר לקרשים: 'אני אתכם, אני אתקפל, אני אוותר לכאורה על זקיפות הקומה, אני לא אבלוט'. ה"בריח התיכון" תמיד נמצא מאחורי הקרשים, הוא לא הקרש בעצמו, הוא לא המזבח, הוא לא הארון, הוא לא הכרובים, אבל הוא ממש מוכן להיות משמש את פעולתו. על כן, בשעה שצריך להקים את המשכן, מתקפל ה"בריח התיכון" יחד עם הקרשים. אבל בתכונתו הפנימית הוא זקוף קומה, ולכן כשצריך לנסוע, לזוז ולא לדרוך במקום – ה"בריח התיכון" מתיישר. ה"בריח התיכון" כל הזמן בעמדה של מסע, מפני שאי אפשר לנוע אם לא שומרים על ישרות, אם לא מוכנים לשרת את השכינה ולנסוע בהתחדשות הדורשת תסיסה, הדורשת לא להיות מפונקים, הדורשת לא להיות פסיביים.

כח המעמיד

כל אדם יכול להיות "בריח תיכון". אולי הוא לא יקבל צל"ש, אולי הוא לא יהיה מפורסם, אולי לא יהיה כתוב עליו ארוכות בתורה – בדיוק כמו שעל ה"בריח התיכון" יש פסוק אחד בלבד, אבל הוא יהיה זה שבזכותו עומד המשכן.
כל מקום שאפשר יהיה לראות מבחוץ דברים מפורדים שבורחים זה מזה, שם יהיה מקומו של ה"בריח התיכון". בישיבה, בצבא, בחקלאות, בהתיישבות, בכל מקום, בכל תפקיד, אפשר להיות שייך ל"בריח התיכון".
תפקידו של ה"בריח התיכון" הוא קודם כל להכניס אורחים, לאהוב אותם, להקשיב לכל אדם, לכל גוון, לכל מקום ולכל זווית. ואז אומרים לך: 'אתה סתם באמצע, בעד מי אתה? נגד מי אתה?', ואתה יודע את האמת האלוקית: אתה מעל כולם, אתה לא שייך לאף אחד, אתה לא עבד של אף אחד. ואומרים לך: 'אבל כולם שונים, אתה לא יכול לאהוב את כולם, אתה לא יכול להיות בעד כולם'. אבל אם אתה "בריח תיכון", אזי מתוך ההקשבה, מתוך האהבה, תעמיד את הקרש האחר במקום המתאים לו, תעזור לכל קרש להיות מה שהוא ולא על פי הציפיות שלך. אברהם אבינו הכניס אורחים בלי ציפיות, ולכן האשל של אברהם אבינו הוא הבסיס להשראת השכינה במשכן, בהיותו המהות של ה"בריח התיכון".
אל תגיד לקרש: 'אתה גדול מדי', 'אתה נמוך מדי', 'אתה רחב מדי', כי הוא לא עבד שלך ולא צריך למצוא חן בעיניך! אבל תעזור לו לדייק את עצמו. תן לו מקום, תן לו הרבה הרבה מקום, אבל לא יותר מדי. ואז לך לקרש השני, גם כן תעזור לו, גם כן תקשיב לו. הקרש הראשון יסתכל עליך ויגיד לך: 'איפה הנאמנות?'. אבל אתה לא תישא פנים לאף אחד, גם אם זה יצריך ממך מחיר גדול. הקרב על האמת, האמת של ה"בריח התיכון" – אין קרב גדול מזה. וככה, בסבלנות שכבר לא מובנת לאף אחד, תלך לעוד קרש ועוד קרש. אם צריך לנסוע – תיסע. אתה הרי לא כזה רב גדול שכולם באים אליו לשתות בצמא את דבריו, לך אין כלום לתת. אז מה, מי אמר שבאת לעולם בשביל להיות המשכן, אולי נולדת בשביל להיות קרש? ואולי נולדת בשביל להיות המילימטר האחרון ב"בריח התיכון"? ואם תעשה את תפקידך שבשבילו נולדת – "אשריך וטוב לך".
יכול להיות שאתה עייף, הגוף שלך עשה הרבה דברים חשובים, אתה רוצה ללכת לישון. זה דבר מאד חשוב, דבר אנושי. אבל במקום כלשהו, נמצאים אנשים שעכשיו ברגעים האלה כדי להיות "בריח תיכון" של עצמם הם צריכים שתבוא אליהם. קח את העייפות שלך איתך, שים אותה באיזה תיק צד על הכתף ותיסע.

מהפנים אל החוץ

יכול להיות שזה קשור ליכולת להיות "בריח תיכון" של עצמך. כל אדם יש בו נטיות שונות, יש בו כוחות שונים, אבל הוא מסוגל להיות "בריח תיכון" ולשים כל קרש במקום שלו, מסוגל להיות מושל של עצמו, ממש כמו שאומר רבי יהודה הלוי במשל שלו על החסיד . אם אתה "בריח תיכון" של עצמך, אתה יכול להיות גם "בריח תיכון" של אחרים.

מאמרים נוספים

בְּרוּכָה הַבָּאָה!

הזיני את המייל שאיתו נרשמת
והסיסמא הראשונית שלך היא הטלפון שלך

ניתן לקבל לינק לכניסה חד פעמית ללא סיסמא למייל כאן:

או כניסה עם משתמש וסיסמא