להאכיל את האמונה

אחד מהילדים שלי שאל אותי פעם, כשהיה קטן:

"אמא, מה יקרה אם ייגמר לנו האוכל?"

למה שייגמר לנו חמוד? יש לנו ב"ה במקרר ובארונות אוכל לפחות לעוד שבועיים

ואם נצטרך, נלך למכולת ונקנה.

"ואם ייגמר לכם הכסף?"

באותו רגע, השאלות שלו הצחיקו אותי.

הוא היה קטן, ומפוחד, ולא הבנתי למה שילד בגילו ידאג מדברים כאלה

וכי פעם היה חסר לו משהו? מאיפה הוא הגיע לחשוב על זה בכלל?!

(ולא שהיינו עשירים כקורח, אבל בחסדי ה' לחם לאכול ובגד ללבוש- היו.)

 

אבל בלילה, רגע לפני שנרדמתי

חשבתי, שגם אני מצחיקה, לא פחות ממנו.

כמה פעמים אני מפחדת שדברים לא יסתדרו,

שלא אצליח

או שמשהו ייגמר ולא יישאר לי בדיוק מה שרציתי…

 

וחשבתי לעצמי,

וכי לא קיבלתי אינספור הוכחות מרבש"ע, בכל כך הרבה צמתים ומצבים בחיים,

שהוא דואג לי 24/7?

וגמרתי בליבי, שאאכיל את האמונה שלי לעיתים יותר מזומנות

(ככתוב בתהילים: "שכון ארץ ורעה אמונה" – כשם שאת הצאן והבקר לוקחים לאחו ולמרעה כדי לפטם ולהשביח אותם, כך את האמונה יש לרעות, ולהאכילה יפה, כדי שתשתבח)

וגם חשבתי, שאוכל להתכוון יותר, כשאני מברכת בכל בוקר:

"שעשה לי כל צרכי" (וגם מה שלא קיבלתי הוא לצרכי)

ולשנן לעצמי ש"אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה"

כי כנראה שאם פה ושם אני מפחדת, אני כנראה לא מספיק מאמינה בזה, או בו. או בי.

ותהיתי לעצמי, אם גם אותו זה מצחיק…

מאמרים נוספים

בְּרוּכָה הַבָּאָה!

הזיני את המייל שאיתו נרשמת
והסיסמא הראשונית שלך היא הטלפון שלך

ניתן לקבל לינק לכניסה חד פעמית ללא סיסמא למייל כאן:

או כניסה עם משתמש וסיסמא